פסק-דין בתיק ב"ל 19535-09-10

זהו ערעור על החלטת הנתבע שלא להכיר בתובע כנכה נזקק, בהתאם להחלטת ועדת הרשות (להלן: הועדה)  לפי תקנה 18א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956 (להלן: תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה).

העובדות הצריכות לעניין ותמצית טענות הצדדים

1.                  התובע נפגע בתאונת דרכים אשר הוכרה כתאונת עבודה ביום 10/11/09 ואשר בעטיה נקבע לו נכות רפואית שאינה יציבה בשיעור 20% לתקופה שמיום 09/02/12 ועד ליום 31/12/10.

2.                  ועדת הרשות מטעם הנתבע דחתה ביום 09/08/10 את בקשת התובע להכיר בו כנכה נזקק כמשמעו בתקנה 18א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה). בגין החלטה זו של הנתבע הוגשה תביעה זו.

3.                  התובע טוען כי החלטת הועדה התקבלה מבלי שנשמעו טענותיו ובכך נפל פגם יסודי בהחלטת הועדה. עוד טוען התובע כי הועדה הסתמכה אך ורק על שיקולים רפואיים ועל כן לא מילאה את תפקידה כראוי. לבסוף טוען התובע כי החלטת הועדה אינה מנומקת כדבעי ועל כן יש לקבל התביעה ולהורות על ביטול החלטת ועדת הרשות.

4.                  הנתבע סבור כי לא נפל פגם בהחלטת ועדת הרשות. לשיטתו, לא קיימת לתובע זכות טיעון בפני הועדה. נוסף על כך סבור הנתבע כי אין בסיס לטענת התובע לפיה על הועדה לשקול שיקולים נוספים מלבד שיקולים רפואיים. לכל היותר, כך סבור הנתבע, השיקולים אשר אינם רפואיים הינם משניים לשיקולים הרפואיים.

הכרעה

5.                  בהתאם להנחיית כב' השופטת (בדימ') בן יוסף מיום 30/05/11 ניתן פסק-דין זה בהתבסס על סיכומי הצדדים וכתבי בי-הדין המצויים בתיק בית הדין.

6.                  לאחר שעיינו בסיכומי הצדדים וביתר המסמכים המצויים בתיק בית הדין השתכנענו כי דין התביעה להתקבל, כפי שיפורט להלן.

7.                  החלטת ועדת הרשות מיום 09/08/10 הינה כדלקמן:

"הועדה קובעת שאין מקום להפעלת הוראות תקנה 18 א' במקרה זה מאחר והועדה סבורה שהתובע יכול לעבוד בכל עבודה שאינה כרוכה במאמץ גופני וזאת לאחר עיון בחוו"ד של הועדה הרפואית מ- 10.6.10. הועדה אינה מאמצת את תעודות המחלה לתקופות 31.5.10-1.4.10 מאחר והתובע עמד בפני ועדה רפואית לאחר תאריכי תעודות המחלה וקיימים ממצאים אובייקטיבים המעידים על מוגבלות ואינם משקפים את תעודות המחלה".

8.                  עיון בהחלטה מלמד כי ההחלטה נסמכה אך ורק על שיקולים רפואיים ועל יכולתו הפיזית-רפואית של התובע לבצע עבודה זו או אחרת. בכך נפל לדעתנו פגם משפטי בהחלטת הועדה.

9.                  תקנה 18א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) קובעת כדלקמן:

"18א.   (א)       בתקנה זו -

            "הרשות" - ועדה המורכבת מפקיד השיקום כמשמעותו בתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), תשט"ז-1956, מרופא מוסמך ומעובד המוסד שנקבע לכך על ידי מנהל ביטוח נפגעי עבודה;

            "נכה נזקק" - מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד, או על פי בקשתו, או מיזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסה מהתעסקות.

            (ב)        הרשות רשאית לקבוע לנכה נזקק נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית בשיעור של 100%, לתקופה שלא תעלה על 4 חדשים.

            (ג)        הרשות רשאית לדרוש מהנפגע או מהמוסד להמציא לה מידע נוסף הדרוש לה לצורך מתן החלטתה; כן רשאית היא לדרוש מן המוסד לבצע חקירה לאימות נתונים ולקביעת עובדות כדרוש לצורך מתן החלטתה, לפי תקנה זו, תקנה 16א או תקנה 17; דרישת הרשות תפורט ותנומק בפרוטוקול.

            (ד)        חומר חקירה ומידע אחר שהעביר המוסד לרשות ולועדה, יועבר אף לנפגע."